אלברט קינג: נותן לזה להתגלגל כל הלילה

  אלברט קינג

אלברט קינג

Michael Ochs Archives/Getty Images

ב תַרְנְגוֹלֶת אלברט קינג והטריו שמלווה אותו בהופעה חיה עולים לבמה הם תמיד מתחילים דברים עם אינסטרומנטלי. בדרך כלל זה דשדוש איטי, נחמד ונינוח בטמפו, ואלברט שומר על דברים פשוטים בגיטרה. באמצע הנאמבר הוא צועד קדימה ומציג את עצמו ואת הקבוצה שלו ואז הוא מחייך לקהל שלו ואומר, '. . . אנחנו הולכים לתת לזה להתגלגל כל הלילה.'



אין קול רם אחרי שהוא אומר את זה. הלהקה פשוט ממשיכה להתנדנד בקלות ונותנת לכוח של הגיטרה של אלברט להמשיך ולהעלות בהדרגה את רמת המתח. ועד שהם מתחילים להתנדנד בין שניים-שלושה הפזמונים האחרונים, אתה יכול לשמוע את עצמך אומר בקול רם: 'תן לזה להתגלגל כל הלילה'.

אלברט קינג הוא איש ענק בשנות הארבעים לחייו. הוא יליד מיסיסיפי, חסר השכלה, ובמובנים רבים, בלוזמן מיושן. בהופעה חיה הוא מנגן מגוון רחב של בלוז וכמה מנגינות פופ שמדגישות את הגיטרה והקול שלו בערך באותה מידה. הלהקה הנודדת שלו כוללת רק אורגן, בס ותופים.

הצביעו להיכל התהילה של הרוקנרול 2013

שאלתי את אלברט על היעדר קרניים בלהקה החיה שלו בזמן שהיה בבוסטון לארוסין בסוף השבוע במסיבת התה של בוסטון, בסוף השבוע האחרון של אוגוסט. העובדה היא שהיעדר קרניים מפחית את ההשפעה הפוטנציאלית של קינג על כמה מהמספרים הטובים ביותר שלו, כולל ' נולד תחת סימן רע .' אלברט היה רוצה לקבל קרניים והוא מרוויח מספיק כסף כדי שכנראה יוכל להרשות זאת לעצמו. הבעיה, כדבריו, היא 'שחקני קרן מתאהבים'. הוא המשיך והסביר שאמנם ברור שכולם מתאהבים, אבל נגני קרן מתאהבים בקלות רבה יותר מאנשים אחרים.

'אתה צוחק,' הוא המשיך. 'זו האמת. נגן גיטרה יוצא לדרך והוא מתגעגע לחברתו לזמן מה אבל הוא מצליח להסתדר. נגן קרן יוצא לדרך, משחק שתיים או שלוש ערים ואז הוא יתבודד והדבר הבא שאתה יודע שהוא ארז והלך. עדיף לא להעסיק אותו מלכתחילה'.

כאשר קינג נסע עם קרניים בעבר הוא מאוד דרש מהם. הוא שילם מדי פעם למעבדים עד 150 דולר לשיר כדי לארגן קטעי צופר לספר הלהקה שלו. באופן טבעי הוא מצפה מאנשיו לנגן את העיבודים בדיוק כפי שנכתב. אפשר לשער שבזה טמון מקור נוסף של חיכוך פוטנציאלי בין קינג לצופרים שלו.

תמונות: אלברט קינג

קינג עושה את רוב שטחו בנסיעה במכונית שלו, קאדילק. נראה שהיותו כל כך בדרכים מדכא אותו במידה רבה. במוצאי שבת הוא היה אמור לעזוב את בוסטון מיד לאחר המערכה האחרונה. הסט הראשון באותו ערב לא הלך כל כך טוב. כשחזרתי לבמה לדבר איתו עוד קצת, הוא היה מתוח במיוחד וכשציינתי שהקהל נהנה ממה שכמובן לא היה מאמץ ממדרגה ראשונה הוא כעס ואמר שזה שורף אותו כשהמצב לא בסדר עם שלו. מוּסִיקָה. הוא המשיך לדבר ומהר מאוד התברר שמה שבאמת הרגיז אותו הוא הנסיעה המתקרבת, הפעם ללוס אנג'לס. אלברט והצדדים שלו נוסעים ללא הפסקה, כל אחד עושה סיבוב ליד ההגה בעוד האחרים מקבלים מנוחה ככל שהם יכולים. ברגע שאלברט התחיל לדבר על נסיעה מפחידה בשטח הוא התחיל לחשוב בקול רם על פרישתו הסופית.

קינג נמצא בדרכים כבר עשר שנים. זה הוציא ממנו הרבה ולפעמים הוא נראה קצת משועמם. אמנם הוא היה רוצה להאט קצת את קצב העניינים, אבל ברור שהוא לא מתכוון להפסיק עכשיו. הוא מסתובב הרבה זמן ורק לאחרונה הוא רכש קהל שמתעניין במוזיקה שלו יותר מאשר שגרתי. הוא מרוויח סכום הגון בקופה ואין לו שום כוונה להפסיק. 'אולי בעוד שלוש או ארבע שנים', הוא אומר.

כשדיברתי על הקהל ההולך וגדל שלו, שאלתי את קינג איך הוא מרגיש לגבי העניין שגילו מוזיקאים אחרים במוזיקה שלו. הנושא עלה כשמישהו הזכיר במקרה את ג'ק ברוס. קינג לא זכר מי זה ברוס אז הזכרתי לו שהוא נגן הבס של Cream. 'הו, החבר'ה האלה. הם בטוח עובדים קשה. תשחק טוב מאוד.' שאלתי מה הוא חושב על ההשפעה הברורה שהייתה לו על אריק קלפטון והוא ענה, 'בפעם האחרונה שעבדתי איתם בתוכנית, הקנטרתי אותם על זה. הם ממש נחמדים.' הוא היה נרגש מכך שעבד איתם.

הגיטריסט האהוב על קינג עצמו הוא B. B. King. אבל הוא אומר שלאחרונה ב' ב' מתבאס ואתה צריך לחזור אחורה בסמטה ולחפור את הדברים הישנים שלו כדי לשמוע אותו במיטבו. תחומי העניין של קינג עוברים הרבה מעבר לבלוז ושמות אחרים שצפויים לעלות בדיון עמו על מוזיקה כוללים את ג'ו טרנר, קאונט בייסי וארתור פריסוק. קינג נהנה במיוחד מסולי להקה כמו פריסוק שיש להם קולות חלקים כמשי.

כשקינג מתחיל לראפ הוא מראה את עצמו כמופלא בַּדחָן. אחד מהסיפורים שלו במיוחד שופך קצת אור על סוג המילייה שממנו התפתח מותג הבלוז המסוים שלו. לפני זמן מה ליטל מילטון ו-B.B. קינג עשו קונצרט ביחד בשיקגו. מילטון יצא מהקונצרט בטענה שהוא 'מלך הבלוז' החדש וכי הוא הדיח את בי.בי. נֶפֶשׁ המגזין הרחיק לכת ודיווח על 'הכתרתו' של מילטון. אלברט סייר באותה תקופה בדרום וקיבל שיחת טלפון ממילטון הקטנה.

'אלברט, ניצחתי את B.B. הכפתי אותו.'

'במה הרבצת אותו? גוּלוֹת?'

'חבטתי בו בנגן בלוז ועכשיו אני הולך להציק לך.'

מילטון היה ללא ספק מעוניין לקדם את הקריירה החסרה למדי שלו ורצה ש'קרב הבלוז' יתקיים בתיאטרון ריגל של שיקגו. הכוכבים היו אמורים להיות בי בי קינג, ג'וניור פארקר, בובי בלנד, אלברט קינג וקונט בייסי, כמו גם מילטון. אלברט הסכים להופיע בתנאי שמילטון יופיע בינו לבין בובי בלנד.

כשאלברט סיים את הסט שלו הוא אומר. . . 'יצאתי מהשלב הזה מעשן. אפשר היה לראות את העשן עולה. שיחקנו טוב מאוד'. לאחר מכן הוא ובובי בלנד עלו למעלה אל המרפסת של הריגל כדי לראות את מילטון עושה את הסט שלו. כאשר מילטון עלה, האנשים היחידים שמחאו כפיים היו בנות מילטון הקטנות בסוודרים של מילטון הקטנה שלהן. לאחר מכן המשיך מילטון לרוץ דרך החיקויים החצי אפויים שלו לגדולי הבלוז האחרים (מילטון ידוע בסגנונות הנגזרים ביותר שלו) עד לכמות הולכת וגוברת של התנפלות מבלנד. די מהר הוא התחיל להסתובב על הבמה ולפני שהיה באמצע הסט הוא פוצץ את כל העניין. אלברט מדווח שמילטון היה כל כך כועס שהוא חושב שהוא ולפני שהיה באמצע הסט הוא פוצץ הכל היה כל כך כועס שהוא חושב שהוא ובלנד'. . . היו כמה מילים על זה. מילים חזקות.'

מי ניצח בתחרות? הרוזן בייסי, ידיים למטה.

קינג עצמו לרוב נגזר מאוד בגישתו ומתגאה בעובדה שהוא יכול לעשות את המספרים של ריי צ'ארלס בדיוק כפי שריי עושה אותם. כמו כן ארתור פריסוק. שני שירים על נולד תחת סימן רע משקף את קרבתו של קינג למסורת פריסוק: 'ככל שהשנים חולפות' ו'עצם המחשבה עליך'. שני הגזרות הם המאמצים הווקאליים הטובים ביותר של קינג באלבום ומהווים סיבה מספקת למסקנה שקינג מבחינה ווקלית יותר בבית עם סוג השירים המלודי העשיר המשותף לסגנון הזה מאשר עם הבלוז הסטרייטי או הנשמה. דעה זו אושרה על ידי העובדה ש'As the Years Go Passing By' היה ללא ספק ההופעה המרגשת ביותר שראיתי את אלברט עושה במהלך שישה סטים שונים.

קינג מאוד שמח בסטקס. זה לא ידוע שהוא ניסה להפעיל משהו בסטקס בימים הראשונים, בערך ב-1962, כשג'ים סטיוארט ניהל את התוכנית לבד. שום דבר לא יצא מזה אבל אלברט מצא את דרכו חזרה לסטקס לפני כשנתיים וחצי. כמעט כל החומר על נולד תחת סימן רע במקור הופיע כסינגלים, שאף אחד מהם לא באמת הצליח. בעוד שאל ג'קסון הוא האיש שעובד בצורה הכי אינטימית עם אלברט, וזוכה להיות המפיק שלו, אלברט נתמך על ידי כולם בסטקס. סטיב קרופר עושה הרבה עבודה טכנית עבור קינג ומנגן גיטרת קצב ברבות מההקלטות שלו. בוקר טי עושה את כל עיבודי הצופר.

קינג נהנה במיוחד לעבוד עם הגברים בסטקס. 'Cold Feet', אחד הסינגלים המענגים של קינג, הוא אינסטרומנטלי עם קולו של קינג כמעט ממלמל הערות קצרות על איך הוא והלהקה רק מנסים להמציא להיט. נראה שהשיר הוקלט לאחר יום באולפן שבמהלכו קינג לא הצליח להמציא שום דבר בעל ערך מסחרי. כולם היו מתוסכלים והם החליטו להניח כלי פשוט. עד מהרה הגיע אלברט לקלל את מזלו הרע. את רוב מה שהוא אמר היה צריך להסיר מהתקליט כי זה לא מתאים לרדיו AM (או FM). ג'ים סטיוארט פחות או יותר ניהל את המפגש המסוים הזה.

יש שני דברים שמבינים אחרי שראית את קינג מופיע בלילה טוב. הראשון הוא שהנגינת הגיטרה שלו מוגבלת יותר מהעבודה הווקאלית שלו. השני הוא שבגבולותיו, אלברט קינג הוא אחד מגדולי הבלוזמנים העכשוויים.

סגנון הגיטרה של קינג אינו כמותו. שאלתי אותו ממי הוא למד לנגן והוא ענה, 'אף אחד. כל מה שאני עושה לא בסדר'. אכן, זה היה נראה כך. קינג משחק עם האגודל שלו, משתמש בכוונון נמוך ולא שגרתי, ומנגן גיבסון Vshaped (הובאה לראשונה לתשומת לב הציבור על ידי ההלם של אותו 'איש ממפיס', לוני מאק). כל זה לא נורמלי.

בהקשר של הבלוזמנים שזכו להיות מוכרים בקרב קהל לבן, ההסתמכות התכופה של אלברט על קצב דשדוש היא גם חריגה. אחד המספרים שלו נשמע קרוב מאוד ל'גיטרה בוגי דשדוש' של ארתור סמית' מלפני עשר שנים. אלברט אוהב את הדשדוש ('עם קצב אחורי', אם תרצה) כי זה שובר את הסט. אלברט צריך לעשות את זה כי הוא אוהב להתעכב על הבלוז האיטי הרב ברפטואר שלו, הטוב שבהם הוא 'Stormy Monday'.

גישתו של אלברט לחומר מסוג זה קרובה מאוד לגישה של B.B. שניהם מסתמכים על ההצטברות האיטית במתח עם קרשנדו גובר מהמלווים. עם זאת, אלברט צריך לסבול בהשוואה, אם לא מסיבה אחרת מלבד העוגב שלו מנגן פרפיסה (לעומת King's Hammond) והוא חסר את הקרניים שכל כך חשובות במבנה כזה. למרות זאת, כשקינג מכניס לתוכו הכל ונותן לו להתגלגל לכמה פזמונים, הוא משיג את התוצאות הרצויות וניתן לראות את האנשים עומדים וקוראים לו, מוחאים כפיים באמצע ההפסקות ומוחאים כפיים בזמן. הוא כן מגיע לקהל.

בהופעה חיה אלו 'לוסי' ו'Born Under A Bad Sign', שתיים מההקלטות הטובות ביותר של אלברט, שסובלים בעיקר מהיעדר עומק אינסטרומנטלי. מצד שני, 'As the Years Passing By' הוא איכשהו פשוט ומתוק יותר בלי שעבוד הקרניים והגרסה החיה עולה אפילו על היופי של גרסת האולפן. 'קנזס סיטי' גם הוא נהדר בשידור חי. בתקליט יש לו עיבודי קרן אחד הגדולים ביותר של קינג. במהלך השירה הקרניים נטוות מהדרך אבל כשהן מגיעות לקטע האינסטרומנטלי הן מנגנים נגד הגיטרה ומשנים את כל כיוון הקצב. בשידור חי, השיר הופך לגיטרה טור דה כוח וסידור הצופר המסובך נשכח. התוצאה היא סידור שונה לחלוטין, אבל עדיין נהדר. (למרות שלא אלברט ואף אחד אחר לא באמת עלו על 'קנזס סיטי' של ווילבור הריסון. הגרסה של ריצ'רד הקטן הייתה שיר שונה לגמרי וזה גם מספר לא קטן.)

קינג הוא לא גדול להדרנים. אבל אם הוא יחזור וישחק משהו, סביר להניח שזה יהיה דשדוש. אותו סוג של דברים שהוא פתח איתו את הסט רק קצת יותר מהר. ואם זה ארוך וזה בנוי בדיוק כמו שצריך זה מספיק כדי לדחוף את הקהל מעל הדף. במיטבו אלברט קינג משאיר אותך והלוואי שהוא התכוון לזה כשאמר בהתחלה, 'אנחנו הולכים להתגלגל את כל כל הלילה.'

הסיפור הזה הוא מהגיליון של הרולינג סטון מה-26 באוקטובר 1968.